ראשי » אודות האיגוד » היסטוריה

היסטוריה

קצת היסטוריה

1950 – תחילת הדרך

"האיגוד הישראלי של שמאים בוחנים" הוקם בשנת 1950 על ידי קבוצת שמאים, ברובם יוצאי אירופה, שעסקו במקצוע השמאות בארצות מוצאם, ומיעוטם תושבי הארץ. החברים המייסדים, מנו כ-18 שמאים, מהם 10 שמאי רכב (שנקראו אז "סקציית מכוניות") וכ-8 שמאים שעסקו בהערכת רכוש כללי – (רכוש לא מוגדר, שאינו רכב).

במהלך שנות קיומו ידע האיגוד צמיחה, התרחבות ושינויים. האיגוד פועל במתכונת הנוכחית לאחר צירופם של הענפים: אש ואלמנטארי (מ-1950) רכב (מ-1950), חקלאות (מ-1974) ימי (מ-1970) וציוד חקלאי – צ.מ.ה (מ-1980).

1966 – רישום העמותה

עד לשנת 1966 נקרא האיגוד בשם – "האיגוד הישראלי של שמאים ובוחני ביטוח". באותה שנה, האיגוד נרשם כעמותה  בשמו הנוכחי  "איגוד שמאי ביטוח בישראל". העמותה נרשמה מחדש במסגרת "החוק העותומני"  של האגודות עפ"י חוק העמותות הישראלי (ס.60 לחוק העמותות התש"ם – 1980) רק במאי 1982.

הכרה תחיקתית ראשונה למקצוע השמאות ולאיגוד שמאים כלשהו במדינה הייתה בשנת 1953 ב"חוק מילווה חובה, תשי"ג-1953 – מינוי שמאים לעניין הערכת רכוש" – שפורסם בילקוט הפרסומים, 322 כ"ו בכסלו תשי"ד 3.12.1953. במסגרת זו אושרו לראשונה 44 שמאים לעסוק במקצוע השמאות לעניין הערכת רכוש (רכב ואלמנטארי). מרביתם של שמאים אלו היו ממייסדיו הראשונים של האיגוד דאז.

האיגוד הוקם ונוסד ע"י קומץ של "שמאים פרטיים" בלבד (כך הם נקראו אז). בשנות ה-60, הצטרפו לאיגוד מספר קטן של שמאי פנים (שמאי בית) של חברות ביטוח. כחמש חברות העסיקו אז שמאי בית אחד או שניים, והעסקתם בוצעה במקביל להעסקת השמאים הפרטיים, שהם השמאים העצמאיים של ימנו. עיקר העבודה נמסרה לשמאים העצמאיים ע"י מח' התביעות/מח' השמאות של חברות הביטוח ו/או באמצעות סוכני ביטוח (בד"כ עפ"י רשימת שמאים שהייתה מקובלת עליהן).

1982 – הסדרת מעמדם החוקי של שמאי הרכב

שמאי הרכב עבדו עד לשנת 1982 ללא בסיס תחיקתי (כמו גם יתר ענפי השמאות – למעט שמאי מקרקעין).
בשנת 1982 פורסם "צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) תש"ם – 1980", במסגרתו הוסדר מעמדם של שמאי הרכב בדין. ממועד זה, נזקק כל שמאי רכב לרישיון לעסוק בשמאות רכב מטעם משרד התחבורה עפ"י הקריטריונים שנקבעו בצו.

מאז 1990 הלך וגדל מס' שמאי הבית בהדרגה, וביתר שאת (במאות אחוזים) בשנים 1994 – 2000. בכך החלה השתלטותן המסיבית של חברות הביטוח על נושא השמאות; בתחילה בנושאי שמאות הרכב ובעת האחרונה אף בשמאות הרכוש. תוך כדי כך, חויבו סוכני ביטוח לעבוד עם שמאות הבית במקום שמאי החוץ, כפי שהיה מקובל קודם לכן.

2001 – בג"ץ השמאים

ב-15.4.2001 ניתן פס"ד ע"י השופטים בעתירה לבג"צ נגד המפקח על הביטוח אשר הוגשה על ידי איגוד השמאים בשיתוף המועצה הישראלית לצרכנות (שליד משרד המסחר והתעשיה). כמשיבים הופיעו 7 חברות ביטוח ולשכת סוכני הביטוח בישראל.

בית הדין הגבוה לצדק, בראשותו של נשיא בימ"ש העליון דאז, השופט א. ברק ולצידו כב' השופטים זמיר ובייניש – קבע, כי אין לשלם תגמולי ביטוח על סמך חו"ד יחידה של שמאי בית (משום היותו בניגוד עניינים, וכי הינו פסול).

בעקבות פס"ד זה, פורסם "הסדר שמאות רכב" מטעם המפקח על הביטוח, שנכנס לתוקף מחייב ב-1 בינואר 2003 ובשנת 2007 שונה ועודכן.

2009 – בג"ץ הרשימות

במאי 2009 איגוד השמאים, איגוד המוסכים והמועצה הישראלית לצרכנות פנו לבג"ץ בדרישה כי בית המשפט יורה למפקח על הביטוח לבטל את רשימות שמאי החוץ של חברות הביטוח ולהחליפן ברשימה הכוללת את כלל השמאים בעלי הרישיון בישראל. זאת על מנת למנוע ניגוד העניינים המובנה אשר נוצר כתוצאה מן המתח הבלתי נסבל בין האובייקטיביות לה מחויב שמאי החוץ, לבין המצב הנוכחי בו חברות הביטוח שולטות על השמאי עצמו ועל אופן תיקון הרכב, ולמעשה על פרנסתם של שמאים אלה.

העותרים טענו כי ביטול רשימות השמאים יאפשר לכל מבוטח לבחור שמאי הרצוי לו ללא התערבות המבטחים, ויספק לו הגנה על האינטרסים הצרכניים, תוך שמירה על אובייקטיביות השמאי והשומה. מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כי בעמדה זו של העותרים תמכו גם הרשות להגבלים עסקיים ומשרד התחבורה ואילו חברות הביטוח תמכו בהותרת ההסדר במתכונתו הנוכחית.

בנוסף טענו העותרים כי עפ"י המידע הנמצא בידם, המבוסס על תלונות ועדויות רבות שהצטברו בשנים האחרונות, השמאים ברשימות חברות הביטוח פועלים מתוך חשש ואיום על פרנסתם, כיוון שהם נמדדים ביחס לממוצע כלשהו של חברת הביטוח המפנה אליהם לקוחות. מי שמאשר שומות בהיקפים גבוהים מהממוצע, "מוזהר" ע"י הממונה עליו. כך נוצר מעגל אימה: השמאים לוחצים על המוסך להקטין את עלויות התיקונים כדי לא לאבד את פרנסתם, המוסכים נאלצים להיכנע לשמאים, כי הם מצדם פוחדים שלא תהיה להם עבודה. במצב זה, תיקונים של רכב לאחר תאונות דרכים עלולים להתבצע מתחת לרמה המקצועית הנדרשת, ולעיתים להוות סיכון בטיחותי של ממש. המערכת, למעשה, דוחפת את אנשי המקצוע ונותני השירות לרמות כדי לשרוד ולהמשיך להתקיים. מי שנפגע בסופו של דבר – הם הצרכנים, שרכבם מתוקן באופן שאינו מחזיר את הרכב לתיקונו, למצב הבטיחותי האיכותי כפי שראוי היה שיהיה, תיקון המוריד את ערך רכושם ואף עלול במקרים קיצוניים לסכן אותם, את נוסעי הרכב ומשתמשי הכביש.

בדצמבר 2010 בג"ץ החליט שלא להיעתר לעתירה כיוון שלטענתו מדובר בבעיה רב קודקודית המורכבת ממספר רב של  גורמים שכל אחד מהם ראוי להתחשבות בדרך לפתרון ולא ניתן לפתור בעיה מסוג זה בתשובה של כן או לא, מותר או אסור. לכן, אין הבעיה מתאימה לטיפול בית המשפט, אלא לטיפול הרשות המנהלית (המפקח על הביטוח במקרה זה) שלה ההתמחות והכלים הנדרשים לפתרון הבעיה והיא יכולה לפעול באופן גמיש תוך התייעצות ותיאום עם כל הגורמים המעורבים בעניין. עם זאת, קבעו שופטי בג"צ, בית המשפט רשאי לצוות על הרשות המנהלית להפעיל את סמכותה ולבקר את חוקיות פעילותה. עוד קבעו שופטי בג"צ כי אין אפשרות להתערב בשיקול דעתו של המפקח ולהורות על ביטול הרשימות, לדבריהם, חברות הביטוח לא יכולות לקבל כל שומה ללא עוררין וזכותם לברר את חבותם באמצעות בדיקת השומה. לטענתם, אם המבוטח יוכל לפנות לכל שמאי, הנטל יהיה על חברת הביטוח לתקוף את השומה, דבר שיגרום לכפל שמאויות, ניפוח תביעות, ייקור פרמיות והארכת משך זמן הטיפול.

עם זאת, השופטים הורו למפקח על הביטוח לדאוג כי חברות הביטוח יקיימו את הוראת החוזר, עליו לבחון כל העת האם ההסדר שנקבע על ידו מגשים את התכלית שלשמה נועד שהיא – הגנה על המבוטחים, על המפקח לפעול לצמצום ניגודי עניינים ולוודא כי שמאי חוץ לא הופך הלכה למעשה לשמאי בית, על המפקח להמשיך לבחון את אחוז ההכנסות המקסימאלי המותר לשמאי חוץ שנקבע על ידו, לבדוק כל העת אם ניתן לשפר את הדרישות המוגדרות בחוזר השמאים ולדאוג שלא תיווצר רשימת שמאים מצומצמת ומשותפת שתהיה בעלת כוח מכריע בשוק.

על פי בית המשפט, במידה ויסתבר כי חברות הביטוח מפרות את החוזר באופן שפוגע במבוטחים  (כגון: איום על שמאים בהוצאתם מהרשימה, הפניית חברות ביטוח רק לחלק מהשמאים שברשימה, הפעלת לחץ על מבוטחים לבחור רק חלק מהשמאים שברשימה שאם לא כן יעוכבו תשלומים וכדומה),  על המבטח לפעול כפי סמכויותיו מול חברות הביטוח, לרבות במידת הצורך בדרך של שינוי חוזר השמאים וזכותם של העותרים לפנות לבית המשפט במידה ולדעתם המפקח אנו פועל כפי סמכותו.

2016  – שינוי שם האיגוד לאיגוד השמאים בישראל

עם חלוף השנים והתבססותו של מקצוע השמאות החלו לעלות קולות לפיו שמו של האיגוד אינו תואם את אופיו שכן פעולות רבות של שמאי אינן נעשות כלל בהתייחס לתחום הביטוח בלבד. כך למשל פעילותו של שמאי רכוש המעריך שווים של תכשיטים אינה נעשית רק לשם עריכת פוליסת ביטוח אלא לעיתים נעשית היא לשם חלוקת רכוש בין מספר שותפים. כך גם עבודתו של שמאי חקלאי הנדרש להעריך נזקים שנגרמו בעקבות אסון טבע אינה מופנית אל מבטח. בנסיבות אלה הוחלט להשמיט את המילה "ביטוח" משמו של האיגוד ולהשאיר את השם החדש "איגוד השמאים".

באספה הכללית בדצמבר 2015 הועלתה ההצעה לשנות את שם האיגוד להצבעה, ובאפריל 2016 אישרו ברשם העמותות את שינוי השם.